הגר

הגר

היא לימדה אותי שיעור חשוב. אולי החשוב ביותר:
את יודעת בדיוק מה מתאים לך. אל תוותרי.
אל תוותרי.
אל תוותרי.
אל תוותרי.

האם ידוע לך מדוע ואיך בחרו את שמך? במידה ואינך יודעת, האם יש לך השערה כלשהי? תובנה אודות שמך?

אני יודעת שההורים שלי פשוט אהבו מאוד את השם הזה, שניהם.. ולפי מה שאני יודעת גם לא היו התלבטויות או שמות אחרים בקנה.
תובנות לגבי השם שלי הן מגיל מאוחר.. אני יודעת שדתיים למשל לא נוהגים לקרוא לבנות שלהם הגר,
היא האיום על העם היהודי, כיוון שילדה את ישמעאל לאברהם..
היא נחשבת מורדת, שורדת, היא הדמות הראשונה בתנך שמסופר שבכתה..
בתור ילדה לא ייחסתי לשם שלי יותר מדי חשיבות. היום אני מאוד אוהבת אותו ומחוברת אליו.

מה מפחיד אותך?

מה מפחיד אותי? רק המוות.. לא אוהבת ככ להגיד את זה אבל זו האמת.. המוות יכול לשתק אותי
מעדיפה את הרגשות האחרים – אושר, בשבילי זה לווא דווקא אושר כוללני, הגדרה גדולה כזאת של החיים,
אלא רגעים של אושר, אסופות של אהבה, של רגע מצחיק , של התרגשות כזאת שעושה פרפרים בבטן, למשל הרגע הזה שגיליתי שאני בהריון,
אחרי שנים מפרכות מאוד, הרגע הזה שאני מסתכלת על הילדים היום ולרגע, לא מאמינה שהם שלי, שזה באמת הצליח,
ואני מתמלאת התרגשות וגאווה ואושר עילאי.
רגעים של הכרה במה שאני עושה, מיתוג של עסק או חברה או מותג שהשקעתי בו את הנשמה,
ואז הוא יוצא אל המדפים ואל הקהל, וכשהתגובות טובות, יש תחושה של הצלחה, של הנה עשינו עוד משהו נכון כאן.
זו גם גאווה גדולה. אני גאה כמו אמא גאה בכל מה שיוצא מהסטודיו והופך מחלום למציאות.

מהו הזיכרון המשמעותי הראשון שלך?

יש לי שני זיכרונות מאוד חזקים משמעותיים מתקופת הילדות בקיבוץ, לא יודעת למקם בדיוק את הגיל,
מניחה לפי המיקומים שזה סביבות גיל שלוש.. הראשון הוא שאנחנו קמים ביום שבת בבוקר בפעוטון, ומחכים לאחת האמהות,
שאמורה לעשות "שיבוץ" ומפנטזים ביחד על הלחם המטוגן שאנחנו כל כך אוהבים ויודעים שהיא תמלא אחר חשקינו,
אנחנו עומדים במרפסת, 6 ילדים קטנים, נרגשים ומצפים.. ומגיעה חברת קיבוץ אחרת, לא אותה אמא,
וצועקת .. צועקת.. עלינו ואנחנו חוזרים פנימה לפעוטון מושפלים ומאוכזבים..
הזיכרון השני הוא מתי שהוא אחרי הסופה שהייתה בתחילת שנות השמונים, הייתה לנו חתולה שברחה מהבית
ואני זוכרת את עצמי הולכת עם אבא שלי בכל שבילי הקיבוץ, מחפשים, אני עצובה ומהורהרת
ואחרי שחיפשנו בכל מקום אפשרי, אנחנו מגיעים לפעוטון ההרוס מנזקי הסופה,
ואנחנו מוצאים אותה בתוך אחת הכונניות, בין ההריסות אחרי המלטה עם מלא גורים קטנים וחמודים סביבה.
זה היה רגע מרגש ומכונן.

בילדותך – כיצד דמיינת את עצמך בתור אשה בוגרת? על מה חלמת?

את האמת, אני לא זוכרת, אם בכלל דמיינתי את עצמי כאשה בוגרת. אני לא זוכרת שרציתי להיות מישהי מיוחדת או משהו מיוחד.
זה נשמע נורא שלא שאפתי ביחס לשאיפות שיש לי היום, אבל איכשהו, החיים בחברה הקיבוצית, לפחות לי, הכווינו מאוד להיות כמו כולם, לא לפתח יותר מדי חלומות, לא זוכרת שנתתי דרור לאיזה אהבה או תחביב להתרומם מעל למקום של כאן ועכשיו.
אני כן זוכרת, שתמיד הייתה התפעלות מהציורים שלי, הייתי בוועדת תפאורה, ביליתי שעות בציור על קירות, על מקלטים.
כן חשבתי לעצמי שאולי אני צריכה לצייר על קירות בבתים של אנשים, אבל המושג פרנסה, או קיום, לא היה מה שאני יודעת היום.
גם בזמני לא היו כאלה מגמות מפותחות בבית ספר ובכלל לא ידעתי על קיומו של מקצוע כמו עיצוב גרפי או תקשורת חזותית,
החלומות האמיתיים שלי , אלה שאני מגשימה היום, התחילו בגיל מאוד מאוחר, אחרי הצבא,
עם הלימודים ועם ההבנה שאני אולי לא אותה ילדה חולמנית שאומרים עליה שיש לה פוטנציאל לא מנוצל,
בלימודים הבנתי שכנראה באמת יש שם משהו, שרצה לצאת כל השנים, אבל הדרך.. הדרך או הזמן לא התאימו.

על מה את חולמת עכשיו?

כשהרשיתי לעצמי להתחיל לחלום, זה גם התחיל לקרות.
גם ברמה האישית – חלמתי להיות אמא – זה לקח שנים, אבל החלום התגשם והיום אני אמא לתאומים מקסימים בני שלוש, בן ובת.
וגם ברמה המקצועית – חלמתי להשפיע, שתהיה לי אמירה בעולם המיתוג בארץ, לקדם את התחום הזה ולהניח אותו על סדר היום.
והיום, אני בעלת סטודיו למיתוג ולעיצוב אריזות CURLY BLACK, עובדת עם לקוחות נפלאים ומגוונים, גדולים, בינוניים וקטנים,
אנחנו מתמחים שמיתוג ושותפים לתהליך כבר מהשלב האסטרטגי,
החלטות על בידול ממתחרים, חידוד ודיוק קהלי יעד ועד העיצוב הגרפי ובניית כל השפה הוויזואלית של המותג.
וחלום נוסף ישן ישן שהתגשם ממש לאחרונה ומתקדם לא רע הוא מותג מוצרי הנייר שלי – Tiny Scribbles מוצרי נייר בעיקר,
שהם מוצרי נייר מגניבים, מלאי הומור, שמיועדים לעשות לאנשים שמח בלב, חלקם הם מוצרים להרכבה עצמית לאוהבי העשה זאת בעצמך וחלקם הם מוצרים מועדיים (לחגים, ימי הולדת וכדומה).
כל המוצרים הם פיתוח, עיצוב והפקה עצמית והם מהווים את אחת האהבות הגדולות שלי 🙂

היום בעצם החלום שלי הוא להמשיך לעשות את מה שאני עושה, להתפתח בכל אחד מהם עוד,
להגיע לעוד קהלים, לתת מהידע שצברתי בתחום המיתוג, האריזות ובתחום הנייר,
גם ברמה העסקית וגם להעביר הלאה לסטודנטים ובעלי עניין.
הייתי רוצה לראות את טייני סקריבלס גדל, להוציא לאור מוצרים חדשים שבפיתוח
ובכלל להצליח לשלב בין האמהות לבין החלומות האחרים בצורה שכולם ירוויחו 🙂

5 תגובות

  1. הי איילת….
    טוב כמה אני מחכה לך כמה….מלא זמן מחכה בסבלנות שתצלמי אותי גם….אני חושבת שפניתי אלייך שחשופות עוד היה בגדר רעיון שהעלית בפייס או שרק התחילה ההקמה שלו…אז בדיוק גם הקמתי את הבלוג שלי…וכל כך אהבתי את החשופות שלך. וגם אחרי שילדת ולפני ודיברנו….ואני עוד מחכה ויש לי סבלנות….זה יגיע ללא ספק.
    ואני אגיד לך למה אני מחכה לך….בכזאת סבלנות….
    אני חיה בתמונות כל חיי. אני לא צלמת מקצועים אבל בהחלט יש לי רומן גדול עם מצלמה מאז ומעולם. קשה לי להגיד את זה על כל אחד שמצלם אבל את….את ניחנת באמת בכשרון מופלא.. את יודעת לקבל למצלמה שלך נשים בצורה מדהימה. את מקבלת אותן בחיבוק, באהבה, בדקויות, בעדינות, בעוצמה בנשיות…..בכל התכונות האלה שלפעמים לנו כנשים הם ממש לא ברורות מאליהן.
    ולא הייתי פותחת בכל ההקדמה הזאת לולא הכרתי גם את הגרי המקסימה.
    גם אני והיא נפגשנו בפייסבוק ואחרי תקופה די קצרה החלטנו גם להפגש ולהכיר באמת.
    ולא טעינו…היה כיף גדול. בשנייה שראיתי אותה אמרתי לה: את בילבי.
    גם לי קוראים בילבי אפילו שאני לא ג'ינג'ית. אולי בגלל זה הרגשתי להגר חיבור מהשנייה שנפגשנו. נשים ילדות.
    כשראיתי עכשיו את התמונות שצילמת אותה חייכתי חיול גדול.
    המיקום של התמונות כל כך ברור לה, כל כך מדוייק לה. חושף את מה היא בדיוק ילדה אישה. אישה ילדה. פשוט מקסים כל כך.
    הוצאת ממנה את הכל, האת האישה, הילדה, האמא, המעצבת, החולמת, הקיבוצניקית, ….פשוט מקסים. את כשרון.
    והגרי לך אני רוצה להגיד שהזכרון שלך על בית הילדים והלחם המטוגן עשה לי דמעות….ואיזנת אותי ישר עם הזכרון על החתולה שילדה. ממש דמיינתי אותך בשתי בסיטואציות עם השיער שלך והמבט שלך.
    לומדת עלייך כך פעם עוד ועוד דברים….את נהדרת לגמרי. שמחה כל כך שהכרנו…..יום הולדת מלאה רק בטוב והמון ממנו!!
    תודה לשתיכן….
    תמרי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן