האם ידוע לך מדוע ואיך בחרו את שמך? במידה ואינך יודעת, האם יש לך השערה כלשהי? תובנה אודות שמך?
עד כמה שידוע לי פשוט אהבו את השם. נדמה לי שהשם שלי הוא אחד הדברים היחידים שאני חיה אתם בשלום ללא קונפליקטים, מאז שאני זוכרת את עצמי. אני זוכרת שכשהייתי קטנה היינו משתעשעות בביטוי אמא-טל ואומרות שזה מוזר והנה אמא טל כבר נשמע ממש בסדר… בתור ילדה הייתה לי תקופה של אהבת צהוב וטל בשבילי נשארה מילה צהובה.
מה מפחיד אותך?
הרבה דברים מפחידים אותי. אני פחדנית גאה. הפחד הגדול הוא לאבד אדם קרוב. אני אפילו מפחדת לכתוב את זה. הייתה תקופה בחיי שכל החברות הקרובות ביותר שלי (ברמת אחיות), איבדו בזו אחר זו, אנשים קרובים בטרגדיות נוראיות. זו הייתה תקופה אפלה ונוראית שבה כל מה שהיה בטוח ויציב פתאום נהייה שברירי חמקמק ועדין. אני זוכרת שעם כל צלצול טלפון הרגשתי שהפעם תורי לקבל בשורה נוראית שתמוטט את עולמי. היום אני כבר לא מפחדת מהטלפון אבל הפחד לאבד תמיד קיים.
מהו הזיכרון המשמעותי הראשון שלך?
לידת אחי. הייתי בת שנתיים ושמונה חודשים (ממש בגילה של אורי ביתי היום!) אמי ילדה ונשארה אתו בבית החולים בשל צהבת ילודים. אני זוכרת את עצמי יושבת על המדשאה ומשחקת בבית הבובות של פישר פרייס שקנו לי לכבוד לידתו.
בילדותך – כיצד דמיינת את עצמך בתור אשה בוגרת? על מה חלמת?
אני לא יודעת אם דמיינתי את עצמי כאשה בוגרת אי פעם. אני לא יודעת אם עכשיו אני אישה בוגרת או אם אי פעם אהיה. על אף שאני כבר בת 34, אמא לשניים, רוב הזמן אני עדיין מרגישה כמו אותה ילדה שמשתעשעת עם נעלי העקב של אמא שלה ומגלגלת על הלשון את הביטוי אמא – טל.
על מה את חולמת עכשיו?
עכשיו אני קצת מרשה לעצמי לחלום על הגשמה עצמית. אחרי ארבע שנים של עיסוק בהבאת צאצאים מתוקים לעולם, אני יכולה קצת להרשות לעצמי להרים את הראש מבעד לטיטולים ולהסתכל במראה וקדימה מכך… חולמת להתחיל להתעסק במקצוע החדש שבחרתי ללמוד – טיפול בהבעה ויצירה. מקווה להצליח להיות כל כולי שם כשאני שם. מקווה שאהיה מסופקת מהבחירה שעשיתי ושאדע להכיל את הכאב והקשיים שבדרך.