ליהי

ליהי

יום ראשון בבוקר. אני עדיין מתעוררת.
היא מקבלת את פניי ומובילה אותי היישר אל המטבח שבנתה. אל החלום שלה, שיצרה וטיפחה ועיצבה בעשר אצבעות. היא מחוללת סביבי כרוח סערה, לשה בצק, קוצצת עשבים, מרתיחה אספרסו.
כאילו צימחה לה עשר ידיים וכמו להטוטנית מג'נגלת את דרכה לארוחת בוקר מפוארת. ואז, כשהבטן קצת רגועה, היא מביטה במבט שקט ומהורהר והכל מתחבר.
היא אישה ילדה חולמת מגשימה. זו ליהיא.

האם ידוע לך מדוע ואיך בחרו את שמך? במידה ואינך יודעת, האם יש לך השערה כלשהי? תובנה אודות שמך?

זהו אולי אחד הקונפליקטים הגדולים בחיי. נולדתי יעל ליהי. יעל על שם דודתי שנפטרה, בת 18 בחודש שנולדתי, וליהי כי אבי התנגד.. עד גיל 17 הייתי יעל. רק יעל. לאחר מכן, יעצו "מביני עניין" שפחות טוב לקרוא על שם מתים, שיניתי לליהי. מאז ועד היום אני עונה לשני השמות. כל האנשים שהכירו אותי (בכללם משפחה גרעינית ומורחבת כמובן) חברות ילדות וכו, קוראים לי יעל. עד היום!! וכל מי שהכרתי מאז, קורא לי ליהי.
היו אינספור ניסיונות בעבר לחזור לשם יעל אבל זה לא צלח. איכשהו בסוף תמיד אני שולחת יד ואומרת "נעים מאוד, ליהי"..
לאחרונה התחלתי לחשוב יותר ויותר למה כ"כ חשוב לי לשמר את שני שמות באדיקות כזו.. מבחינתי אלו שתי בנות שונות. יעל – היא ילדה חזקה!!! שורדת! מסתדרת הכי טוב שאפשר! נחושה! שום דבר לא יכול עליה! אין קושי. אין תקרת זכוכית. ליהי – היא אישה חושבת. מתבוננת. רגישה. במובן מסוים היא אמא של יעל הקטנה. היא מאפשרת לה להקשיב לעצמה ולוחשת לה באוזן שהכול יהיה בסדר.
אז זהו, אני יעל ליהי, לבד וביחד. עד שיגיע הרגע בו יהיה לי האומץ לבחור. ואולי הן אותה אחת בכלל?!

מה מפחיד אותך?

הכי מפחיד אותי האפשרות להיכנע לרעשי הרקע בראש שמופיעים מפעם לפעם ואומרים שאני לא יכולה. יש רגעים כאלה והם קשים. אבל אז אני ממשיכה לעשות ומגלה רף חדש. וגם שם יש פחד. שלא אצליח לשחזר. שלא אצליח לרגש. אני משתדלת להיות נאמנה לעצמי כמו שאני. אני מביאה את עצמי בדיוק ב"מוד" הנוכחי לכל סדנה/אירוע והדינמיקה תתרחש בהתאם אליו.. תמיד יש את החשש שזה לא מספיק בשביל החוויה שאני רוצה לייצר אבל אני מגלה, תמיד! תמיד! שזה בדיוק מה שהיו צריכים המשתתפים. זו לגמרי ה – חוויה וזה נפלא.

על מה את חולמת?

להיות אימא טובה. שמחה ומאושרת. להמשיך ללמוד. להתפרנס ממה שאני אוהבת. לא להפסיק לעולם לעניין ולרגש אחרים. להודות לאל כל יום על כך! להיות משפיעה. במרכז. לא מתוך רצון. מתוך צורך! זה גדול ממני והיום אני מבינה שאני לא באמת מוכרת רק אוכל.. אני רוצה לעשות טלויזיה ולא בפורמט המוכר. אני רוצה ספר. רוצה להקים בית אוכל משלי. לא מסעדה ולא קפה. אלא בית שיש בו גם אוכל. רוצה להישאר גם אחרי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן