האם ידוע לך מדוע ואיך בחרו את שמך? במידה ואינך יודעת, האם יש לך השערה כלשהי? תובנה אודות שמך?
השם שלי נבחר ע"י דודה שלי. כשהוריי נסעו ללמוד באיטליה יחד איתי בהיותי תינוקת קטנה, היה קשה למשפחה להיפרד. דודה שלי החליטה לקרוא לי "לי", כנגזרת של המילה "בשבילי", וכך הרגישה חלק ממני.
מהו הזיכרון המשמעותי הראשון שלך?
אני יושבת על אבא שלומד מספר רפואה ענקי, יש מנורה עם אור נוראי על השולחן. איטליה.
מה מפחיד אותך?
הדבר שהכי מפחיד אותי זה להיות לבד. תמיד היה לי קשה עם זה, ולוקח לי זמן הסתגלות ניכר. כנראה שבגלל זה ובאופן אירוני מזומנות לי חוויות 'לבד' רבות, בגלל אופי העבודה של רוי ומבנה העבודה שבחרתי לעצמי. לפעמים נראה לי שזה הדבר הנכון בשבילי ואני פשוט לא מבינה את זה עדיין.
בילדותך-כיצד דמיינת את עצמך בתור אשה בוגרת? על מה חלמת?
תמיד חשבתי שאהיה אישה מאוד חזקה, שיש לה מקצוע המאפשר מידה מסוימת של חופש ואינו כובל. היה חשוב לי גם להיות במקומות יפים, וכילדה השתעשעתי עם האפשרות של לחזור לאיטליה. באופן מעט יותר קונקרטי- תמיד ידעתי שאגיע לתל אביב, ואעשה הכול כדי להשתקע בה. הייתי ילדה בת 10 שנוסעת סתם בשביל הכיף בקו 25 מבת ים לתל אביב דרך רצועת חוף הים הארוכה ההיא, עוצרת בבית אריאלה לקרוא סיפורים וממשיכה לבקר בשכונות וגינות שאין בהן קסם יוצא דופן. בעיניי זה היה המקום הכי מדהים בעולם. ההומלסים נראו לי אידאליסטים, הזקנים היו לי פוטוגניים, אוניברסיטת תל אביב הייתה מוסד נערץ. הרגשתי שהישג משמעותי עבורי יהיה להשתקע בעיר ולהקים בה משפחה, כנגד כל הקשיים שהיו כרוכים בכך מימיי כסטודנטית שטוחנת משמרות מלצרות כדי לממן חיים סבירים מינוס ועד היום, כאמא ובת זוג שנאבקת לא אחת בסדרי עדיפויות.
על מה את חולמת עכשיו?
עכשיו אני חולמת על לא לוותר. לא לוותר לאמהות, לא לוותר לחוסר הזמן, לא לוותר לשחיקה. אני רוצה להמשיך להיות שמחה, במובן הכי בסיסי של המילה. רוצה להמשיך לעבוד ולבסס עוד את העסק, להמשיך ללמד וללמוד עיצוב, ולהרגיש שקל לי.