נועה

נועה

היא יושבת שם, בשקט, בחצר הפורחת והפשוטה.
מישירה מבט, במין רוגע כזה. שלווה מתוקה ונעימה.
וכשהיא מדברת, היא עושה זאת בעדינות, בבהירות, במילים יפות ומדויקות.
אני רוצה להישאר איתה, שם בביתה הצנוע והיפה, ולהביט בה עוד ועוד.

האם ידוע לך מדוע ואיך בחרו את שמך? במידה ואינך יודעת, האם יש לך השערה כלשהי? תובנה אודות שמך?

נקראתי על שם חברת ילדות של אמי, נועה. הן לא בקשר מאז התיכון, אבל אמא שלי זכרה אותה בחיבה והחליטה לקרוא לי כך. בילדותי ובגיל ההתבגרות שנאתי את השם שלי, בעיקר בגלל אסופת המילים שאפשר לחבר אליו וליצור קומבינציות מצחיקות (מנוע, אופנוע וכו'). בגיל 16, כשהוצאתי את תעודת הזהות שלי, הוספתי את שמה של סבתא של אמא, קטיה. השם הזה תמיד מצא חן בעיניי והתחברתי אל התחושה הענתיקית הזו שהוא מעורר. היום קוראים לי נועה קטיה, ואת שני השמות האלו אני אוהבת מאד ומקבלת מאד.

מה מפחיד אותך?

הפחדים שלי משתנים כל הזמן. פעם פחדתי נורא שלא תהיה לי אהבה, לא הצלחתי לדמיין מצב שבו אחיה בבדידות. מאז שהפכתי לאמא הפחד קשור לבת שלי, שמשהו לא יהיה בסדר, שמישהו יפגע בה, שהיא לא תהיה מאושרת, שהיא תהיה בודדה. אלו פחדים שלי שאני מנסה נורא לא להשליך עליה וללמד אותה לשמור על עצמה, להיות אדם חברתי וכאמא, תמיד מנסה לשמח אותה.

מהו הזיכרון המשמעותי הראשון שלך?

הזיכרון המשמעותי הראשון שלי הוא דווקא יחסית מאוחר. מגיל 8 לערך. אחיה של חברת ילדות שלי, שהייתה כמו אחות בשבילי, נהרג בתאונה. אני זוכרת שסבא שלי בא במהירות לקחת את שתינו מבית הספר ואמר לחברתי שהיא חייבת ללכת הביתה מהר כי אמא ואבא מחכים לה. אני זוכרת את כל ההתרחשות שקרתה בפרטי פרטים. הזכרונות האחרים שלי מהילדות המוקדמת יותר, מטושטשים מעט.

בילדותך – כיצד דמיינת את עצמך בתור אשה בוגרת? על מה חלמת?

אני מאלו שחולמות הרבה וכל הזמן, מאז הילדות, ומשיגות את החלומות בסוף, אבל נורא לאט. חלמתי המון דברים – חלמתי לעבור לתל אביב (והיום אני בכלל חולמת על הכפר), חלמתי לעסוק באמנות, כתיבה ועיצוב (והיום אני עוסקת בחלק מהם, כפרנסה וגם כתחביב), חלמתי להתחתן עם מר דארסי מ"גאווה ודעה קדומה" והתחתנתי עם ג'נטלמן אנגלי בעל שם אחר, אבל הרבה יותר מקסים בעיניי. דמיינתי את עצמי כיוצרת מסוג שהוא, שחיה עם בן זוג שמאד מאד אוהב אותה והיא אוהבת אותו, חלמתי על בית חמים ונעים, שבו אני יכולה לכתוב.
החלום המהותי יותר, הפנימי, שתמיד נאבקתי איתו, הוא חלום לקבל גוף שיהיה לי קל יותר לקבל. לא חלמתי אף פעם להיות דוגמנית, אבל כשמנמונת מאז גיל אפס בערך, המאבק על גוף תמיד היה שם ותמיד היה בגדר חלום. היום אני עדיין שמנמנה, ולא נאבקת אבל מאד שומרת על עצמי. החלום על שינוי יצר שינוי שכל הזמן קורה אבל יצר גם בסופו של דבר קבלה, שני תהליכים שונים במקביל.

על מה את חולמת עכשיו?

היום אני חולמת בעיקר על בית. פיזי. יש לי אהבה גדולה, אני עוסקת בדברים שאני אוהבת לעסוק בהם, אני כל הזמן לומדת דברים חדשים ויש לי ילדה נפלאה. אלו היו החלומות שלי פעם. החלום היום מתמקד בלמצוא את המקום להתבגר ולהזדקן בו, מקום שאתאהב בו מהרגע הראשון אבל אוכל לבנות אותו לאט לאט, בשתי ידיים. בכל פעם שאני נוסעת לגליל אני מבינה שזה המקום שבו יתגשם החלום, יש לי דרך כלכלית לעשות עד שזה יתאפשר, אבל זה יקרה בסוף. יום אחד אקום בבוקר, אפתח את החלון ואראה נוף ירוק וגלילי, כזה שמחייה לי את הנפש.

2 תגובות

  1. נועה מקסימה.
    אני מעריצה אותך על חשיבה ושמחה שאני מכירה אותך וכל כמה זמן, שומעת על כישרון חדש שחבוי בך.
    תמשיכי לחלום, תמיד עוררת בי השראה.
    תמונות מדהימות.

  2. נועה מקסימה-כמה את שובה את ליבי! במילותייך-בניסוחייך.
    כל כך מרגשת ועדינה.

    התרגשתי מאוד!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן